צפו בסרטון ובלינק למטה
טופס הנחיות מקדימות הוא טופס משפטי בעל מעמד מיוחד שנכנס לתוקף רק כאשר מטופל עונה להגדרה של "מטופל הנוטה למות" (כשהרופאים סבורים כי תוחלת החיים של המטופל לא עולה מעל חצי שנה). הטופס מקנה למטופל זכות בחירה באופן שבו יקבל טיפול, כולל את העדפותיו האישיות.
אנחנו ניכנס בהמשך הפוסט לתוכן של הטופס, אבל בתמצית מדובר בהעדפות רפואיות במצבים שונים הכוללים בין היתר החייאה, טיפולים, בדיקות ועוד. בין היתר, אני עוזר בחינם ונותן ייעוצים טלפוניים למטופלים ולמשפחותיהם בעת מילוי הטופס. אתם צריכים לשלוח לי הודעה בוואטסאפ 972515482870+ ונוכל למלא ביחד את הטופס.
אני רוצה לספר לכם דוגמה אמיתית שהייתה לי.במסגרת הוספיס ביתי השתבץ אליי מטופל, מדובר במטופל מבוגר ערירי, שהמדינה מינתה עבורו עורך דין שהוא מיופה כוח ואפוטרופוס. כשהגעתי לטפל במטופל, הוא לא היה כשיר לומר במלל את רצונותיו ולכן על האפוטרופוס מוטלת האחריות להחליט. דיברתי איתו ושאלתי האם בחמש השנים האחרונות מילאו טופס הנחיות מקדימות? האפוטרופוס ענה לי שלא. הסברתי לו שעדיף שהוא ימלא את הטופס כי הוא צריך להחליט האם להעביר את המטופל לניתוח קטן לכריתה של נמק מהעקב. האפוטרופוס אמר לי שהוא לא יכול להחליט עכשיו ושהוא צריך לשבת ולחשוב, אבל הוא ציין שהם מעוניינים בהפחתת סבל, העיקר שלא יסבול.
אם היה טופס הנחיות מקדימות, יכולנו לדעת את רצונו האמיתי של המטופל ולפעול לפי רצונותיו הישירים של המטופל. אולי המטופל חשב על גישה אחרת? אולי המטופל רצה שלא נאריך את חייו? אולי הוא לא רצה שניתן טיפולים תרופתיים? אולי הוא היה מבקש להמשיך לטפל ולהאריך את חייו?
במילים אחרות הסיבה שממלאים טופס הנחיות מקדימות היא למקרה שמצבו הבריאותי של המטופל לא יאפשר לו לומר בצורה צלולה וברורה את רצונותיו ואת החלטותיו לגבי הטיפול בו, מכינים את הטפסים האלה מראש, לשעת הצורך, ולמרות שאדם מילא טפסים הוא יכול להתחרט
לכן אנו זקוקים לטופס כדי לדעת את רצונותיו האמיתיים של המטופל. גם האפוטרופוס חשש לקחת אחריות ולהגיע להחלטה על נפשו של מישהו אחר.
את הטופס יכול כל אדם למלא, ללא קשר למצבו הרפואי. הטופס תקף לחמש שנים. המטרה של הטופס היא לתת למטופל את השליטה על הטיפול הרפואי שלו מצד אחד, ומצד שני הוא יכול לבחור לתת את השליטה למישהו אחר שהוא סומך עליו.
לדוגמה, יש מטופלים שמעדיפים להיות מאוד אקטיביים ופעילים באופן הטיפול בהם, ורוצים להיות מעורבים בכל פעולה ולהיות מעודכנים בכל החלטה – ולהיות תחת שליטה מלאה על הטיפול שלהם. ויש מטופלים שמעדיפים לא להחליט ולתת למקורבים שלהם להחליט בשבילם. דרך טובה לתת לאדם אחר להחליט עבור המטופל היא על ידי חתימה על טופס שנקרא "ייפוי כוח" – טופס זה מקנה לאדם אחר להחליט על הנחיות רפואיות עבור המטופל.
הטופס עצמו אינו תקף משפטית כל עוד האדם יכול לתקשר והוא צלול בדעותיו ומסוגל להביע במילים את רצונותיו. רק כאשר האדם הגיע למצב בריאותי שבו אינו יכול למסור את בקשותיו, הטופס הופך להיות קביל מבחינה משפטית. יש מספר יתרונות עיקריים כאשר מכינים מבעוד מועד את הטופס: הראשון הוא כיבוד רצון המטופל עצמו. השני הוא הסרת האחריות והקלה על המשפחה בקבלת החלטות על הטיפול ביקיריהם.
כאשר אני מטפל במטופל, בפגישות הראשונות איני מדבר על הנחיות מקדימות ועל מוות וגסיסה. אחרי שלוש-ארבע פגישות עם המשפחה והמטופל, אני מעלה את הנושא. בדרך כלל, רק לאחר שאני מבין את האווירה של המטופל ומשפחתו, ואחרי שהתחלתי להבין את האופי של המטופל ואת השקפת עולמו ושל משפחתו.
בדרך כלל, רוב המטופלים יכולים להגיד בעצמם מה הם רוצים ומה הם מעדיפים למנוע.
בכל עת אני מעדיף לעשות את השיחה על הנחיות מקדימות ביחד עם בני המשפחה כשיח בדגש על הגעה למכנה משותף והסכמה של המשפחה, המטפל והצוות הרפואי. לדוגמה, היו לי משפחות שדרשו בכל מקרה להאריך את חיי המטופל, ולבצע את כל הבדיקות ואת כל הטיפולים, כולל ניתוחים ופרוצדורות כירורגיות. אך אחרי שיחה הגענו להבנה שכל המאמצים שנעשה יכולים רק להאריך את הסבל של המטופל, לא ירפאו אותו, ויגרמו לו לחוסר נוחות ותשישות. לאחר דיון משותף היו חלק מההנחיות שהחלטנו לוותר עליהן, כי המשפחה הבינה שלפעמים עדיף שלא להאריך חיים בכל מחיר, במיוחד אם המטופל סובל.
לטופס עצמו יש שלושה מצבים שונים של הנחיות מקדימות:
- כאשר המטופל מוגדר כחולה הנוטה למות (נשארו לו פחות מחצי שנה לחיות).
- ברגעי חירום.
- כאשר המטופל מוגדר כחולה סופי (נשארו לו פחות משבועיים).
הייתה לי מטופלת אונקולוגית עם ממאירות בחלל הפה. הגידול סגר לה את הלוע וכתוצאה מכך היה לה קשה מאוד לדבר, לאכול ולשתות, אך היא הייתה עדיין מתפקדת וצלולה במחשבותיה. היא חתמה על טופס להנחיות מקדימות שבו היא ציינה במפורש שאינה מסכימה כלל להנשמה. באחד הימים קיבלתי טלפון מהמשפחה של המטופלת, שבו נמסר לי כי היא נחנקת ונמצאת במצב של מצוקה נשימתית. אמרתי להם להתקשר למד"א. בעת הגעתם המשפחה ציינה לצוות שהמטופלת חתמה על טופס הנחיות מקדימות וציינה במפורש שאינה רוצה לעבור החייאה. אך בסעיף של מצב חירום היא לא ציינה שהיא מסרבת להנשמה. לכן, עשיתי עם המשפחה דיון קצר והסברתי שבגלל שמדובר במצב חירום עדיף לעזור לה מעט עם הנשימות,הצעתי להם פיתרון פולשני והמלצתי לחבר אותה לאמבו (משאבה ניידת מכנית שמתלבשת על הפה והאף) כדי לנסות להזרים לה קצת אוויר. זה קצת עזר השיחה הזו חקוקה לי עד היום בראש], ממש חיבבתי את המשפחה הזאת, לצערי המטופלת נפטרה זמן קצר לאחר מכן, בביתה, בסלון- ביום שבת כשהמשפחה שלה מקיפה אותה עד השניה האחרונה.
אני משתף פה סרטון מצוין שמסביר במפורט איך למלא את הטופס, וגם לינק להורדה של הטופס:
