דיכאון הוא תחושה של מצב רוח עצוב שמתאפיין בחוסר חשק ומוטיבציה באינטרקציה עם בני אדם או פעיליות שפעם היו מהנות, ובדרך כלל דיכאון שקשור בירידה מסויימת באיכות החיים. הספרות הרפואית מציינת כי בין 20-30% מכלל החולים הסופניים מפתחים דיכאון קליני, לדעתי אפילו יותר
בדרך כלל למוטפל יש סיבות גופניות לדיכאון, ובדרך כלל מטופלים חווים עוד תסמינים גופניים שקשורים למחלה שגורמים להם לדיכאון, כאבים הם התסמין העיקרי לדיכאון, קשיים בלהירדם הן גם בעיה משמעותית שמחמירה מאוד דיכאון.
הסיבות העיקריות לדיכאון היא הפער בין היכולת התפקודית הקודמת ונוכחית, כאבים חזקים, וקשיים בהירדמות מהווים את עיקר הירידה במצב הרוח, הקאות, עצירות וקשיי נשימה פחות גורמים לדיכאון כמו כאבים ונידנודי שינה.
למה המטופלים הסופניים מדוכאים?
בראש ובראשונה הם מדוכאים כי הם זוכרים איך הם תפקדו לפני המחלה, ואיך הם עכשיו.
בדרך כלל מחלה סופנית גורמת לירידה תפקודית של המטופל,וגורמת לו לא להיות עצמאי, וחמור יותר גורמת לו להיות סיעודי
הרבה גורמים מפריעים למטופלים, הגורם העיקרי שמכניס את המטופלים לדיכאון הוא התשישות הקיצונית שמונעת מהם לקום מהמיטה ולעשות את הפעליות היומיום הבסיסיות,
דבר נוסף שמאוד מפריע להם הם היותם סיעודים,
רבים מבקשים לסיים את חייהם, מבחינתם להיות סיעודי זה סבל, מבחינתם מדובר בהשפלה ובסטירת לחי מצלצלת.
האמת שהטיפול הכי יעיל לכך הוא לר תרופות אלר נוכחות של בני אדם
אין שם תרופה שיכולה לעזור במצב שכזה, אבל עדיין נותנים תרופות אם יש תסמינים נוספים כמו קשיי שינה, תאבון ירוד, וכאבים עצביים.
מעניין שלא יצא לי לטפל במטופל סופני שהתאבד,
היה לי מקרה מאוד חריג שזוג זקנים שטיפלתח באישתו שהיה לה מחלה סופנית קשה, אבל היא לא סבלה בכלל מכאבים או מבעיות אחרטת. פשוט הייתה חלדה,
אחרי שבועות הם הפסיקו לענות לטלפון, והמשטרה מצאה את שניהם ללא רוח חיים וללא סימני אלימות- ממש מקרה יוצא דופן, זוג היה נורמטיבי לחלוטין בני 80+ בלי ילדים עולים חדשים.
למעט המקרה הזה אף אחד מהמוופלים לא ניסה להתאבד במשמרת, שזה מנעייןי כי הרבה מהם אומרים לי, מבקשים ממני שאני אסיים את חייהם, אבל לא נוקטים פעולה אקטיבית- תופעה מעניינת, שאין לי הסבר לכך. מה דעתכם? מדוע חולים סופניים , שנוטים למות לא מתאבדים?
זה טבעי שמטופלי הוספיס יהיו דיכאוניים,
יש להם כאבים כדי לתת להם תרופות נוגדות דיכאון עם אפקט של שיכוח כאבים כמו סימבלטה או וויפקס.
אם למטופלים יש דיכאון ובעיות שינה כדאי לתת להם את התרופות טרזודיל, מירו,
אם יש דיכאון בלי תסמינים אחרים אפדר להתחיל בתרופות כמו ציפרלקס, סרנדה/לוסטרל
ההשפעה של התרופות האלה לוקחת בדרך כלל השבועיים ובהחלט כדאי לתת את זה למטופל גם אם תוחלת החיים שלו היא חודשיים.
