הבהרה פוסט זה מדבר כבר על המצב שבו אדם נפטר, טרם הפטירה המטופל בסטטוס גסיסה- ואולו 2 דברים שנוים- בפוס הזה נדובר רק על המוות עצמו, כתבתי פוסט נוסף על גסיסה.
מוות זה דבר עצוב לסובבים, בחלק מהמקרים זה אחד האירועים הכי טראומתיים בחיים. ההגדרה של מוות היא מעט מורכבת, ולכן אני שם על השולחן הגדרות והבדלים.
יש המאמינים שמוות הוא יציאה של הנשמה מהגוף.
אני רק רוצה לציין שכל מה שאני אומר כרגע מיוחס לחולים סופניים עם מחלה קשה, ולא מדבר על מוות פתאומי, או מוות כתוצאה מתאונות שונות, וגם לא מוות כתוצאה ממנת יתר או טביעה/שריפה. כמובן שאני גם לא אדבר על מוות כתוצאה ממעשה פלילי, מוות במלחמה או הוצאה להורג.
קביעת מוות בישראל – קביעת מוות נעשית על ידי רופא או פרמדיק המוסמך לכך. בדרך כלל, דום נשימה, חוסר פעילות לבבית והעדר דופק בידיים או בצוואר מספיקים לקבוע מוות. גם אישונים שלא מגיבים לאור יכולים לסייע לקביעה.
לצורך הבהרה ודיוק נתחיל בכמה הגדרות כלליות שקשורות למוות. יש הרבה אי הבנה וחוסר דיוק. נתחיל בכך שלמוות יש כמה הגדרות וכמה סוגים שונים של מוות: יש מוות לבבי, מוות מוחי ומוות קליני.
מוות לבבי – מוגדר כהפסקה קבועה ובלתי הפיכה של פעימות הלב והפסקת הנשימה. ההגדרה הזו מדברת על מוות של הלב ולכן השם המלא של סוג המוות הזה הוא "מוות לבבי". לסוג כזה של מוות עוד ניתן לטלפל על ידי שימוש במכשיר חיצוני שמחכה את פעילות להב, או בהשתלת לב במידה וניתן.
מוות קליני – הפסקה ממושכת והפיכה של דפיקות הלב ושל הנשימה, אשר במוללה באובדן הכרה, החייאה ומכת חשמך יכולים להפוך את התוצאה.
מוות מוחי – סוג נוסף של מוות שבו הלב עדיין פועם, והמטופל מחובר למכונת הנשמה ולכן טכנית עדיין חיי ונושם, אבל המוח לא מתפקד- אין עדות לפעילות של המוח. כלומר, יש פגיעה מוחית בלתי הפיכה. בדרך כלל, אם יפסיקו את ההנשמה המטופל לא יוכל להמשיך לחיות.
כשעבדתיבבית חולים שמיר אני אישית נקלעתי למצב כזה שבו אחד המטופלים בטיפול נמרץ הראה סימנים של מוות מוחי. על מנת לקבוע מוות כזה, יש לבצע מספר בדיקות על פי פרוטוקול מסוים בנוכחות שלושה רופאים ולחתום.בעצם בודקים את הפעילות של העצבים הקרניאליים (עצבים שיוצאים מהמוח) המשמעות היא שאם הוכח כי למטופל יש מוות מוחי, אפשר לנתק אותו ממכשירי החייאה והנשמה, כמובן בהנחה שהמשפחה מעוניינת.
בשלב הזה בדרך כלל הרופאים מציעים תרומת איברים – כי הגוף עדיין מתפקד ובעזרת האיברים של המטופל ניתן להציל חיים של מספר חולים אחרים.
אם אתם רוצים, אני יכול להרחיב לכם על הנושא של מוות מוחי ועל תרומת איברים, על הפרוטוקול של קביעת מוות מוחי ועל אילו בדיקות מבצעים. הנושא פחות רלוונטי לחולים סופניים במסגרת הוספיס בית, כי בדרך כלל האיברים שלהם לא מתאימים לתרומה.- למשל, להרבה חולי סרטן סופניים יש גרורות מפושטות בגוף, ויש חשש שתרומה של איבר נגוע בגרורות תסכן את המושתל במחלה אונקולוגית.
אז איך בן אדם סופני מת? בדרך כלל הוא מפסיק לנשום.(הפסקת הנשימה מתרחשת בצורה בדרגתית בדרך כלל, יש שלבים שהנשימה הופכת להיות איטיות יותר ויותר עד שהיא מפסיקה לחלוטין.)
האטה והפסקה של הנשימה בדרך כלל מבטאת כריסה רב מערכתית של מערכות הגוף, הרקמות הכי רגישות הם מערכת העצבים, והכליות. הכבד והלב והריאות הם איברים יותר עמידים יחסית. לדוגמא הלב יכול להמשיך לפעום עד כ-20 דקות לאחר המוות. לכן, אם מבצעים אק"ג לאדם מת, ממומץ לחכות לפחות 20 דקות כדי שלא יהיו פעימות לבביות. במסגרת העבודה שלי בבית החולים נאלצתי לבצע אק"ג אצל מטופלים שנפטרו – האק"ג צריך להראות שאין פעילות לבבית, והביטוי לכך הוא על ידי קווים ישרים באק"ג.
למה חולה סופני מת? בסופו של דבר, גיל או מחלה גורמים לקריסה רב מערכתית. כאשר מערכת ההובלה של הדם או מערכת הנשימה לא מסוגלת לתפקד לא מגיע מספיק דם/ חמצן לרקמות של הגוף גם לא לשרירים, האדם מפסיק לנשום והלב מפסיק לפעום, וכתוצאה מכך מת.
האם אפשר לחזות מתי המטופל ימות? כמעט כל משפחה שואלת אותי את השאלה הזאת. זו גם הסיבה העיקרית למה החלטתי לפתוח את הבלוג הזה – כדי שיהיה לאנשים את המידע שהם זקוקים לו. אז האם ניתן לחזות מתי המטופל ימות? התשובה היא לא! אבל מוות זה לא מדע מדויק ואי אפשר לחזות מתי ואיך זה יקרה. יחד עם זאת, ברוב המקרים המוות אצל חולים סופניים הוא תהליך הדרגתי של דעיכה כללית של הגוף וקריסה רב מערכתית- שמתבטאת בחולשה קיצונית, ירידה משמעותית בתפקוד, לפעמים שינויים במצב ההכרה ושקיעה הכרתית (כלומר המטופל עדיין בהכרה אבל הוא חצי ישנוני).
למוות אין חוקים ןלא תמידניתן לחזות מראש מוות, אך יחד עם זאת ברוב המקרים מדובר בתהליך טבעי שלוקח כמה שבועות,ובדרך כלל לפני המוות אדם נכנס לגסיסה (יש לי פוסט על גסיסה- תקראו ותבינו)- והוא מציג בדרך כלל סימנים מקדימים כמו ירידה במצב ההכרה, או בילבלול, או עצירת שתן, אולי חום, ובמקרים מסויימים החמרה של הכאבים, ובחלק מהמיקרים יש שינויים בקצב הנשמיה.
אתם יכולים להתמודד עם מוות בבית? דבר נוסף שאני תמיד מברר עם המשפחות – צריך לדבר על העובדה שהמטופל עלול למות בביתו. רוב המשפחות מעדיפות שזה יקרה בבית, במיטה של המטופל ליד הסובבים אותו, אבל יש משפחות שלא יכולות להתמודד עם זה. למשל, יש משפחות עם ילדים קטנים, או בני משפחה מאוד רגישים שלא יכולים להתנהל במצב הזה, או מסיבות אחרות משפחות שאינן מוכנות שזה יקרה בבית.
אני מסביר לבני המשפחה מה צפוי להם, ומדגיש שין חוקים, ויכול להיות ששום דבר ממה שאמרתי לא יהיה, ויכול להיות שהדברים יקרו בדיוק כמו שאני הסברתי להם.
מה עושים לאחר המוות? בדרך כלל, המשפחות מבינות שהמטופל נפטר כי הוא מפסיק לנשום, גם צבע עורו משתנה, והוא נראה "קופא" (אגב, הוא באמת מתקרר ונהיה נוקשה ולא גמיש). אנחנו מדריכים את המשפחה לסגור את פיו של המטופל, ליישר את גופו ולסגור את עיניו. אם המטופל נשאר זמן מה עם גפה מכופפת או לסת פתוחה, לא יהיה ניתן ליישר או לסגור את הפה כי השרירים נתפסים והאלסטיות שלהם נעלמת.
השלב הבא הוא להתקשר למד"א, אך לפני זאת אנחנו ממליצים למשפחה לחכות בין 20 דקות לשעתיים על מנת שבני המשפחה יוכלו להיפרד ולראות את המטופל בפעם האחרונה. לא חייבים להמתין, זו רק המלצה. בכל אופן, מתקשרים למד"א בטלפון 101 ומסבירים להם שהמטופל הוא חולה סופני שנמצא במסגרת של הוספיס ביתי, אינו נושם וככל הנראה אינו בין החיים. מבקשים מהם לשלוח רופא על מנת שיוכל לקבוע מוות. אותו אדם מוסמך כותב תעודת פטירה ב-4 עותקים – זו תעודת פטירה זמנית. על מנת לקבל תעודת פטירה קבועה, על בני המשפחה לגשת למיון הקרוב או למשרד הפנים הקרוב. ללא אישור זה לא ניתן לקבור את הגופה.
לאחר מכן מזמינים את חברת קדישא או אמבולנס פרטי על מנת לפנות את הגופה לבית קברות. חלק מחברות האמבולנס הפרטיות גם כותבות מודעות אבל. אחד מבני המשפחה יציג לחברת קדישא את תעודת הפטירה ואת תעודת הזהות של המנוח ויקבעו יחד מועד להלוויה.
בשבת חברת קדישא לא עובדת,אם המטופל נפטר בבית- משאירים את הגופה בבית או מי שאינו מסוגל לשאת זאת מזמינים אמבולנס פרטי ל"חדרי קירור" שנמצאים בביתי חולים.
אם הפטירה מתרחשת בבית חולים בשב- מעבירים אוטומטית את הגופה לחדר קירור ובמוצש מתכוננים להלוויה ולהשכבה.
