דמנציה היא מחלה בלתי הפיכה, כללית ומתקדמת, נכון לשנים בהן אני כותב את הטקסט הזה.ואין צילום, בדיקת דם או בדיקה

הדרכים המקובלות היום להקל על כאב באמצעות טיפולים לא תרופתיים הן על ידי חימום, קירור ושימוש באביזרים כמו אינפרא אדום

בדרך כלל במסגרת עיקר התלונות שקשורות למערכת העיכול הן דווקא עצירות ולא שלשולים. שלשולים מופיעים סטטיסטית משמעותית פחות.

במטופלי הוספיס צריך להבין שבדרך כלל המחלות לא גורמות לשלשולים אלא הטיפולים, כמו טיפולים אונקולוגיים או תופעות לוואי של תרופות.

הטיפולים האונקולוגיים מתחלקים בגדול לטיפולים כימותרפיים, לטיפולים אימונותרפיים, לטיפולים ביולוגיים ולטיפולי הקרנות. טיפולים אלו ידועים בתופעת לוואי עיקרית שהיא שלשול. בואו נבין קודם כל מהו שלשול לפי ההגדרה.

בהקשר של הוספיס כמובן שגם זיהומים יכולים לגרום לשלשולים. מצד שני גם טיפול אנטיביוטי יודע לגרום לשלשולים כתופעת לוואי, ולכן חשוב לשאול ולשים לב אם המטופל לוקח אנטיביוטיקה. כמובן יש עוד גורמים נוספים כמו אוכל מקולקל וכולי, אבל הדגש כאן הוא על שלשולים בחולים מורכבים במסגרת הוספיס בית.

כשאנחנו מדברים על שלשולים אנחנו לא מדברים על יציאות רכות, אנחנו מדגישים ששלשול – הכוונה "פיפי מהטוסיק" (סוג 7 בתמונה למטה). יש סרגל שנקרא סרגל בריסטול שמדרג צואה במספרים. צריך לראות בשביל להבין, אני מדגים פה תמונה.

שימו לב שיצרתי תמונה עם צבעים ירוק וצהוב – זה להמחשה בלבד. כמובן שצואה לא נראית ככה, והצבע התקין הוא בגווני חום.

סוג 7 הוא שלשול ממש – אין תוכן מוצק, רק נוזל, בדרך כלל מתפרץ או מטפטף.
סוג 1 – צואה מאוד קשה בצורה של אבנים בכדורים בודדים.
סוג 2 – צואה בצורה של נקניקיה, גבשושית מאוד, ובדרך כלל יותר קשה.
סוג 3 – צואה בצורה של נקניקיה עם גבשושיות קלות, בדרך כלל גם יותר רכה.
סוג 4 – צואה בצורה של נקניקיה חלקה, בדרך כלל יותר רכה, במרקם כמו פלסטלינה.
סוג 5 – חתיכות קטנות של צואה רכה אשר הקצוות מוגדרים.
סוג 6 – חתיכות קטנות של צואה רכה אפילו יותר, והקצוות לא מוגדרים אלא יותר בצורה של סיבים.

אוקיי, הבנתי. חידשת לי דוק, תודה. אבל איך מטפלים?

שלשול קל הוא עד פעמיים–שלוש פעמים ביום. שלשול כזה לא תמיד מחייב טיפול אבל כן שתייה.
שלשולים בחומרה בינונית – משהו כמו חמש פעולות מעיים ביממה.
מעל 10 פעמים – זה כבר נחשב שלשול קשה, ובמצבים כאלה כדאי לקבל טיפול בנוזלים, לפעמים תת-עורי ולפעמים לווריד.

האם שלשולים יכולים להרוג? באופן תיאורטי ובאופן עקיף כן, בהחלט! בדרך כלל הבעיה העיקרית בשלשולים היא איבוד של מלחים ואיבוד רב של נוזלים, שגורמים להתייבשות ולהפרעות אלקטרוליטריות (בעיות במלחים שיש לנו בגוף כמו אשלגן, נתרן, סידן, מגנזיום וכו').

איך מטפלים בשלשולים?
שוב, תלוי בחומרה. בשלשולים קלים ניתן לטפל בשתיית נוזלים בלבד. בשלשולים יותר קשים אנחנו מציעים להשתמש בתרופות שהחומר הפעיל בהן הוא לופירמיד. זה חומר שניתן לקנות ללא מרשם, ויש הרבה מותגים לחומר הזה.

סטופאיט, אימודיום – אלו השמות הכי נפוצים. גם למכבי יש מותג משלהם וגם ללייף יש מותג משלהם, ובגדול אין שום הבדל מהותי.

בשלשולים קשים, כלומר משהו כמו 10 פעולות מעיים, אנו מציעים לקחת ישר שני כדורים, ואם צריך – על כל יציאה נוספת לקחת עוד כדור נוסף, עד למקסימום של שמונה כדורים ביממה. חשוב מאוד לא לקחת יותר מדי, כי התרופה תגרום לעצירות ולכאבי עצירות.

יוצא דופן מבחינת מינונים הם אנשים שעברו כריתה חלקית של המעי או אנשים שידוע שיש להם מעי גדול, ואולי למטופלים האלה אפשר יהיה לתת יותר. בכל אופן אלו לא הנחיות שמאושרות על ידי משרד הבריאות (התייעצו עם הרופא המטפל).

במקרה שהגענו לשמונה כדורים ועדיין יש שלשולים, ניתן להיעזר בתרופות אחרות שיודעות לגרום לעצירות כתופעת לוואי. דוגמה מעולה היא קודאין.

ניתן להשתמש בקודאין כ־20 מ"ג (10–60 מ"ג, לפי הספרות) פעמיים–שלוש ביום אם צריך. קודאין מצריך מרשם מרופא כמובן.

אבל לפני הקודאין הייתי מנסה קלבטן פורטה. יש את זה גם בנוזל בשם ביטניקס (BitniX), ואת זה אפשר לקנות בלי מרשם רופא. האמת שזה די עוזר.

בוא נתחיל בעובדה בסיסית התמכרות היא לא רק לחומר כימי התמכרות היא גם להרגשה, במקרה של כאבים והוספיס, ההתמכרות היא